סמואל אדמס לונגשוט 2011

הרבה מבשלות בוטיק ישראליות התחרו השנה בתחרות הבירה השנתית סמואל אדמס לונגשוט. למעשה, ספרתי כמעט 40 מבשלות: בירבר, מבשלת רונן, דרייליך, מבשלת ברוריה, הדג הלבן, לאפינג בודהה, בירה הרצל, אנאנדה, דאנסינג קמל, מבשלת פיסטה, מבשלת אסיף, ג׳מס ביר פקטורי, מבשלת השחר, kabeer, ישרא- אייל, מעוף, ללה, לול, החזיר השוטה, שיבולת, guya's, געש, מבשלת האחים וייסמן, טוואנג׳יקאן, שמולץ, איזי ביר, מבשלת בראור, בירה בנימינה, בירה אנג׳ל, מבשלת משפחת אדרעי, החלוץ, פאנקי מאנקי, שביץ, בראב קפלן וארזי, ג׳מוס, sparrow והתאומים. הכרתי חלק מהמבשלות לפני התחרות (בירבר, מבשלת רונן, לאפינג בודהה, דאנסינג קמל, ג׳מס ביר פקטורי, ישרא- אייל, כביר, איזי ביר, ספארו), ואפילו חלק מהמבשלים באופן אישי (בירה הרצל, אנאנדה, פיסטה). לגבי רוב המבשלות- על כמה מהן רק שמעתי, ואילו את רובן לא הכרתי כלל.

מלבד בירות בוטיק ישראליות, נמכרו בפסטיבל גם בירות בוטיק אמריקאיות (סמואל אדמס), בירה תאילנדית אחת (צ׳אנג- מה הקשר?!), ומותג הבירה הישראלי הלא כל כך בוטיקי ״אביר״ של טמפו, יבואנית סמואל אדמס לישראל. טמפו מכרה במתחם גם נשנושים- פרצלים ונקניקיות ב20 ₪ (חינם במתחם הוי.איי.פי שאליו הוזמנתי:).

השנה התחרות נערכה במרינה של הרצליה- בין הארנה לים והיאכטות מנקרות העיניים. מזג האויר היה סביר בהחלט לחודש יולי, ואני ניגשתי לדוכן הראשון שלי באותו ערב- הדוכן של מבשלת רונן, שם טעמתי שתי בירות. הבירה הראשונה היתה החיטה המחוצפת- בירה בסגנון Dunkle Weiss עם 6.1% אלכוהול. לבירה היתה ארומה פרחונית וטעם פירותי מרענן. אהבתי. הבירה השניה שטעמתי היתה ההודית המכוערת- בירה בסגנון Ipa אמריקאי. הבירה התאפיינה בטעמי כשות מודגשים וטעם פירותי של אשכולית אדומה- טעמים מרירים האופיינים לסגנון הIpa. לבירה היו 6.5% אלכוהול. אהבתי מאד.

הדוכן הבא שביקרתי בו היה של הדג הלבן והלאפינג בודהה. הדג הלבן הינה מבשלה קטנה משדרות. החלטתי לטעום את ה- Weisfish Brown Ale שלה. ובכן, לבירה צבע של קולה וארומה עשירה של כשות. אבל הטעם לא מאוזן. הוא מאד מר- בעיקר מהלתת אבל גם מהכשות והוא פשוט לא נעים בפה. אצל החברה מהלאפינג בודהה טעמתי את האוונגרד. לבירה צבע נחושת, היא מתקתקה, בעלת סיומת קצרה ו- 6% אלכוהול. הסגנון כאן הוא צרפתי (גבול בלגיה)- סגנון שאף פעם לא טעמתי ממנו וצר לי, הבירה טובה אבל לא עפתי ממנה.

הבא בתור היה ידידי מאור מבירה הרצל. החלטתי להתחיל אצלו דווקא עם בירה חזקה בעלת 8.5% אלכוהול כי פשוט חששתי שהיא תיגמר… אני מתכוון כמובן להרצל סירה רזרב- בראון אייל בסגנון אנגלי שהתיישן במשך שישה חודשים בחבית עץ ששימשה בגלגולה הראשון ליישון יין מענבי סירה ביקב ״קלו דה גת״. לבירה צבע חום כהה. הריח והטעם הם שילוב מאד מאוזן של בירה ויין. וואו! הבירה השניה שטעמתי אצל הרצל היתה בסגנון Ipa אמריקאי. השימוש בשלושה סוגי כשות (סימקו, אמרילו וקסקייד) יצר כאן ארומה משגעת של פירות טרופיים וטעם מאד מר- בדיוק כמו שIpa טוב צריך להיות! הבירה השלישית שטעמתי אצל הרצל היתה הבלאקברי אימפריאל סטאוט- בירה חזקה מאד עם 11% אלכוהול שהתיישנה עם 4 קילו של פטל שחור. לבירה ארומה חזקה של קפה טחון אלכוהולי. הטעם פירותי מאד, אפילו פירותי מדי כי הפטל השחור מאד דומיננטי והוא מאפיל על טעמי הקפה והקלייה- פשוט פצצת פרי. זאת היתה הבירה שהכי פחות אהבתי מההיצע של מאור. ראויה לציון העובדה, שהבירות של מאור היו הבירות היחידות עד כה שהיו קרות כמו שצריך. אין ספק שלבירה הרצל יש חזון ציוני תוסס!

20110814-015918.jpg

המשכתי להסתובב בין הדוכנים כשלפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. סובבתי את הראש והבחנתי בפרצוף חייכני ומוכר. היה זה יואב ידידי ממבשלת פיסטה. ניגשתי אליו והוא נתן לי לטעום מהספייסי ביר דה גארד שלו- בירה בסגנון צרפתי עם 6% אלכוהול שמתובלת בפלפל אנגלי, שבהחלט מורגש בריח ובטעם לצד מתיקות עדינה. תענוג!

בדוכן הבא ביקרתי את הבלונדה הפרועה של מבשלת אסיף מהגליל- בירת חיטה מרעננת ופירותית עם ריח וטעם של בננה, ו5.5% אלכוהול. לבלונדה היה גוף פצצה!

אחרי הבלונדה ביקרתי את תמרה ממבשלת השחר- מבשלה ביתית שמייצרת בערך 100 ליטר בירה בחודש. תמרה הינה בירה בסגנון טריפל בלגי עם 7% אלכוהול. בניגוד לבלונדה המשגעת, לתמרה היה ריח של ביוב מהפה. לעומת הריח הנורא, הטעם היה מאלטי ומאוזן אם כי מעט אלכוהולי. צרכנים שהיו מעוניינים בכך יכלו לקנות בקבוק בנפח 330 מ״ל תמורת 15 ₪, או במחיר ״סיטונאי״ של 13 ₪ למינימום של 24 בקבוקים. מה אני אגיד לכם- לא ראיתי אף אחד עוזב את המקום עם ארגז של מבשלת השחר…

עזבתי את תמרה וניגשתי לעלמה מהמבשלה הביתית שיבולת. עלמה נמזגה מהחבית וצבעה היה שזוף מעט. ריחה היה פירותי אם כי מעט אלכוהולי (5%). סך הכל בירה מאד מרעננת לקיץ, ואיזה גוף…

השמש שקעה, ועל הבמה (שעד עכשיו ניגנה מוזיקה בווליום מאד גבוה שממש הפריע לתקשורת בין המבקרים בפסטיבל למציגים) עלו; מנחה הערב- ידידי יאיר גת, שגיא קופר- מייסד מועדון הבירה הישראלי, שרון בייגל- שהחליפה את ידידי אורן אבראשי בתור מנהלת מותג סמואל אדמס, וגדי דבירי מבירדי. הפניתי את מבטי מהבמה לקהל והבחנתי שלפתע המתחם התמלא באנשים. חלוקת הפרסים החלה:
עמנואל מאיזי ביר לקח הביתה שתי אוטופיות של סמואל אדמס אחרי שהבראון פורטר והוויט שלו לקחו מקום ראשון בקטגוריות אייל כהה וחיטה.
מבשלה שעד לאותו יום לא שמעתי עליה- מבשלת ג׳מוס, קטפה בקבוק אוטופיה וטיול לארצות הברית אחרי שזכתה בתואר בסט אין שואו עם הלאגר שלה (!)
ידידי מאור מבירה הרצל גם נראה מאושר. מסתבר שלא רק אני חשבתי שהבירות שלו מדהימות. גם השופטים חשבו כך: ה- Ipa שלו לקח מקום ראשון בקטגוריית אייל בהיר, ואילו הסירה רזרב שלו לקח מקום ראשון בקטגוריית ״חופשי ישראלי״. אי לכך ובהתאם לזאת, נאלץ מאור המסכן לעשות את הנסיעה חזרה הביתה לאזור ירושלים, כשרכבו כורע תחת עומסם של שני בקבוקי האוטופיה שקיבל…

20110814-051818.jpg

תם הטקס. הלכתי מהר לראות איזה בירות נשארו לטעום. לצערי, אצל הג׳מוסים שקפצו מרוב אושר נשאר רק מים… הבירה היחידה שהספקתי להניח עליה את ידיי הייתה הטוואנג׳יקאן סברס- בירת פייל אייל מעוננת ולא כל כך בהירה עם 6% אלכוהול שמבושלת עם סברס. לא הרגשתי סברס בריח ובטעם, אבל הבנתי שאם הבירה הזאת לקחה מקום שלישי בקטגוריה חופשי ישראלי, זה סימן בשבילי שהגיע הזמן להפסיק לשתות…

פוסט זה פורסם בקטגוריה בירה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על סמואל אדמס לונגשוט 2011

  1. יואב הגיב:

    בהצלחה !

  2. נמרוד הגיב:

    מזל טוב על הבלוג החדש, נהנה כתמיד מהכתיבה שלך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s